-34- ארצות אשכנז במחצית הראשונה של האה השבע-עשרה

מסע מסודר בין גדולי האחרונים של תחילת המאה ה-17 שמסביר מי באמת עומד מאחורי הפירושים שאנחנו לומדים בכל יום בגמרא ובשולחן ערוך.

הפרק עוקב אחר מרכז התורה האשכנזי שעבר מצרפת וגרמניה לפולין ורוסיה, ערב גזרות ת"ח ות"ט (1648-49), ומציג את גדולי האחרונים של תחילת המאה ה-17. הרב שילת ממקם דמויות מוכרות ומסביר מי הן באמת: מהר"ם שיף החריף, התוספות יום טוב (ר' יום טוב ליפמן הלר) שעמד למשפט מוות בפראג ונמלט, בעל המגיני שלמה (הפני יהושע הראשון), והפוסקים שבשולי השולחן ערוך - הט"ז, הש"ך, חלקת מחוקק ובית שמואל. הפרק מתאים למי שלומד גמרא והלכה ורוצה להבין את ההקשר ההיסטורי, האישי והשיטתי של המפרשים שעל הדף. הוא חושף גם את הוויכוח העמוק על דרך הפסיקה: ללכת לפי כללים מול הכרעה עצמאית מתוך עומק הסוגיה.

תובנות מרכזיות

• התוספות יום טוב (ר' יום טוב ליפמן הלר), תלמיד המהר"ל בפראג, נידון למוות בעלילה שטענה שׁשמות ספריו 'מעדני מלך' ו'לחם חמודות' הם מרד במלכות והסתה - וניצל רק לאחר פדיון כספי עצום; משום כך שונו השמות ל'מעדני יום טוב' ו'דברי חמודות'.
• המגיני שלמה (הפני יהושע הראשון, סבא רבא של הפני יהושע על הש"ס) חיבר ספר שכל מטרתו להגן על רש"י מפני קושיות התוספות - מתוך גישה שאדם רשאי לחלוק בראיות ברורות אפילו על דברי ראשונים.
• מבנה השולחן ערוך מתבהר: לכל אחד מארבעת החלקים שני מפרשים עיקריים - באורח חיים ט"ז ומגן אברהם, ביורה דעה ש"ך וט"ז, באבן העזר חלקת מחוקק ובית שמואל, ובחושן משפט סמ"ע וש"ך.
• הט"ז (ר' דוד הלוי, חתנו של הב"ח) היה הראשון שכתב פירוש על כל ארבעת חלקי השולחן ערוך, אך בהיקף יורד - פירוש מלא באורח חיים ויורה דעה, חלקי באבן העזר, ומועט בחושן משפט.
• הכלל המקובל בפסיקה: במחלוקת בין הש"ך לט"ז פוסקים כמו הש"ך, משום שנחשב למדן משכנע יותר שתמיד מביא ראיות - אף שביניהם שררה ידידות אישית והט"ז אף השיב על השגותיו ב'דף אחרון'.