[שיעורי אברכים] למה החכמים ביותר טעו? הסוד שמאחורי המחלוקת של קרח ומשה רבינו

שורש חטא קורח הוא כפיות טובה ובגידה ברב, וכל המערער אחר רבו כמערער אחר השכינה.

הרב מנתח את חטא קורח ומונה כמה שורשים: גאווה, תאוות כבוד, חוסר ביטול בפני גדול ממנו, ובעיקר כפיות טובה ובגידה במשה רבנו שמסר נפשו על עם ישראל. הוא מסביר מדוע חזל השוו את המערער אחר רבו למערער אחר השכינה, וקושר זאת לכך שהכופר בטובת חברו סופו לכפור בטובת המקום. הרב מזהיר את השומעים שלא ללכת בדרך קורח ומדגיש שדווקא הפלפלנים והחושבים הלכו אחריו, בעוד הנשים והתמימים הלכו אחרי משה. הוא מוסיף תוכחה אישית על מחלוקות בבתי כנסת, על זלזול ברבנים וראשי ישיבה, ועל נטיית האדם לשפוט ולפסול אחרים.

תובנות מרכזיות

• שורש חטא קורח אינו רק הגאווה ותאוות הכבוד אלא בעיקר כפיות הטובה והבגידה ברב שמסר נפשו עליו.
• דווקא הפלפלנים והפילוסופים החושבים נמשכו אחרי קורח, ואילו הנשים והתמימים הלכו אחרי משה רבנו.
• המערער אחר רבו הוא בעצם טוען שהוא חכם ומבין יותר מהרב, ולכן זה כמערער אחר השכינה.
• הכופר בטובת חברו סופו לכפור בטובת המקום, כי שני הדברים יושבים על אותו מקום בנפש.
• כל הפוסל במומו פוסל, ולכן אם אדם רואה מום בחברו או חושב עליו שלילי, סימן שהפגם נמצא בו עצמו.