הקרב על נחל עוז | העדות של מאיה בראון
עודכן: מאת צוות פודקאסט·ישראל
/ הפרק במספרים
| פורסם | 17 באפריל 2025 |
|---|---|
| אורך | 37 דק׳ (ארוך ב-83% מהממוצע בתוכנית) |
| הנושא המרכזי | קרב לוחמות בנחל עוז ב-7 באוקטובר |
| אורחים | קרן אייבח, מאיה בראון |
| קטגוריה | תרבות וספרות |
על מה הפרק עם קרן אייבח?
לוחמת רוכב השמיים מאיה בראון משחזרת את הבוקר שבו עמדה בפיג'מה עם כדור בקנה מול מחבלים שנכנסו למיגונית בנחל עוז.
ארבע לוחמות רוכב שמיים והמפקדת עדן נימרי הגיעו לנחל עוז ב-4 באוקטובר, אחרי שנאמר להן שהשבוע רגוע, אין התראות ואין משימות, ואפילו את הכלי לא העלו. בשש וחצי בבוקר שבת הן רצו בפיג'מות עם הנשק האישי אל המיגונית, שהתבררה כמסדרון מבוטן עם שני פתחים פרוצים בדרך למגורי הבנות. מאיה בראון מתארת בשיחה עם קרן אייבח את ההמתנה עם כדור בקנה כשהירי מתקרב מכל הכיוונים, את הקריאה בקשר על נוהל פשיטה שאיש לא לימד אותן מהו, ואת הרגע שבו מחבל נכנס אל תוך המיגונית עצמה. היא ממשיכה לשרת גם אחרי השבעה באוקטובר.
/ תובנות מרכזיות
- הכשרת לוחמת רוכב שמיים נמשכת שנה, והצוות, ארבע לוחמות ומפקדת, חי יחד 24 שבע קרוב לשנה לפני אותה שבת, צוות שהיה שייך בכלל לגזרת הצפון.
- בימים שקדמו למתקפה הבלון כלל לא הועלה: מהאוגדה ומהחטיבה חזרה שוב ושוב התשובה שאין משימות לתת ואין שום התרעה.
- המיגונית בדרך למגורי הבנות אינה מרחב מוגן סגור אלא מעבר מבוטן עם שני פתחים, והלוחמות התייצבו בהם כקו הגנה ראשון כשמאחוריהן התצפיתניות הלא חמושות.
- בזמן ההמתנה היא חישבה בראש כמה מחבלים בכלל יכולים לחצות את הגדר, שלושה, ארבעה, חמישה. איש לא דמיין את הכמות שנכנסה בפועל.
- זו הייתה הפעם הראשונה שהצוות חווה צבע אדום, כי בצפון אין אזעקות כאלה, ובכל זאת הבנות זיהו מיד שהכמות חריגה ושמשהו לא שגרתי קורה.
ההבנה המצמררת של הלוחמות כי המחבלים ידעו בדיוק מה מבנה המוצב, כולל היתקלות פנים אל פנים במיגונית.
ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות
/ שאלות נפוצות על הפרק
- על מה הפרק הזה?
- ארבע לוחמות רוכב שמיים והמפקדת עדן נימרי הגיעו לנחל עוז ב-4 באוקטובר, אחרי שנאמר להן שהשבוע רגוע, אין התראות ואין משימות, ואפילו את הכלי לא העלו. בשש וחצי בבוקר שבת הן רצו בפיג'מות עם הנשק האישי אל המיגונית, שהתבררה כמסדרון מבוטן עם שני פתחים פרוצים בדרך למגורי הבנות. מאיה בראון מתארת בשיחה עם קרן אייבח את ההמתנה עם כדור בקנה כשהירי מתקרב מכל הכיוונים, את הקריאה בקשר על נוהל פשיטה שאיש לא לימד אותן מהו, ואת הרגע שבו מחבל נכנס אל תוך המיגונית עצמה. היא ממשיכה לשרת גם אחרי השבעה באוקטובר.
- מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
- הכשרת לוחמת רוכב שמיים נמשכת שנה, והצוות, ארבע לוחמות ומפקדת, חי יחד 24 שבע קרוב לשנה לפני אותה שבת, צוות שהיה שייך בכלל לגזרת הצפון. · בימים שקדמו למתקפה הבלון כלל לא הועלה: מהאוגדה ומהחטיבה חזרה שוב ושוב התשובה שאין משימות לתת ואין שום התרעה. · המיגונית בדרך למגורי הבנות אינה מרחב מוגן סגור אלא מעבר מבוטן עם שני פתחים, והלוחמות התייצבו בהם כקו הגנה ראשון כשמאחוריהן התצפיתניות הלא חמושות. · בזמן ההמתנה היא חישבה בראש כמה מחבלים בכלל יכולים לחצות את הגדר, שלושה, ארבעה, חמישה. איש לא דמיין את הכמות שנכנסה בפועל. · זו הייתה הפעם הראשונה שהצוות חווה צבע אדום, כי בצפון אין אזעקות כאלה, ובכל זאת הבנות זיהו מיד שהכמות חריגה ושמשהו לא שגרתי קורה.
מתיאור הפרק
מאיה בראון היא אחת מארבע לוחמות רוכב שמיים ששירתו תחת פיקודה של סרן עדן נימרי במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר. כשהמחבלים חדרו למיגונית של החיילות בנחל עוז ורצחו 9 חיילות, מאיה נפצעה מרסיסי רימון אבל הצליחה להימלט עם כמה חיילות נוספות למגורי החיילות, שם הסתתרו במשך 7 שעות ממאות המחבלים שפשטו על המוצב. "ב-08:40 כתבתי לחבר 'כבשו את נחל עוז, צריך פינוי ותגבורת', הצנחנים הגיעו רק לקראת שתיים, פתאום שמענו עברית", כך סיפרה לנו מאיה. בצוות "סדר יום": רווית לוי דמבסקי, דנית שוקרון ידידיה ואביטל פיקובסקי, עורך ההסכת: איתי זלצמן, תודה מיוחדת: מירית הושמנד מיטרני שודר בתאריך: 09.04.25 צילום: דובר צה"ל See omny