כנגד כל הסיכויים - אריאל שרון [הפוליטיקאים]

כיצד אריאל שרון, שכנגד כל הסיכויים הביס את אהוד ברק ב-2001 והפך לראש ממשלה אחר לגמרי ממה שהכירו.

הפרק, בהנחיית רותם דנון ובאירוח הפרשן המדיני שמעון שיפר ("השרונולוג מספר אחת"), חוזר כעשרים שנה אחורה אל ניצחונו של אריאל שרון על אהוד ברק בבחירות הישירות של 2001. שיפר חולק זיכרונות אישיים מקשר אינטימי וייחודי עם שרון — קשר שנקטע לשמונה שנים בעקבות ספרו הביקורתי "כדור שלג" על מלחמת לבנון הראשונה, וחודש כשהתאחדו לאחר מות אחיו התאום. הפרק עוסק בהקמת ממשלת האחדות עם שמעון פרס, ביחסי שרון-פרס, ובמהפך שעבר שרון מאופוזיציונר לוחמני לראש ממשלה שׁקול שהבין כי "איפוק זה כוח". מתאים למי שמתעניין בהיסטוריה הפוליטית הישראלית, באינתיפאדה השנייה ובדמותו של שרון מקרוב.

תובנות מרכזיות

• שרון לא נבחר ב-2001 על מסר השלום אלא על תחושת קריסה ביטחונית לאומית — הישראלים חיפשו מנהיג מנוסה שיוכל לטפל בערבים, ושיפר מתאר אותו כ"הישראלי היחיד שהערבים פחדו ממנו פחד מוות".
• שלא כמו רבין וברק שחששו מחתרנותו של שמעון פרס וניסו לגמד אותו, שרון הרגיש ביטחון עצמי מולו — נתן לו לנסוע בעולם ולשחק את "משחקי השלום" שלו מתוך ידיעה שפרס לא יוכל לעבוד עליו.
• שיפר מתקן מיתוס היסטורי: המשפט המפורסם "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" מעולם לא נאמר על ידי שרון — אלא נוסח על ידי העיתונאי נחום ברנע בשיחה, ושרון רק אישר ש"זה יכול להיות".
• במהפך שעבר עליו בלשכה, לפי מקורבו דב וייסגלס, שרון ראה את התפקיד כאחרון בחייו ולכן שחרר את עצמו מכבלים פוליטיים והתחייב רק למה שטוב למדינה.
• יועציו ידעו שאסור לכנס ישיבה ביטחונית מיד אחרי פיגוע כי אז היה "מוטרף" — ובמיוחד פגיעה בילדים (הדולפינריום, צומת פת) הקפיצה אותו, גם בשל היותו סבא טרי בגיל מבוגר.