אפלטון- פיידון, אורח: פרופ' מאיר בוזגלו
עודכן: מאת צוות פודקאסט·ישראל
/ הפרק במספרים
| פורסם | 9 ביולי 2025 |
|---|---|
| אורך | 47 דק׳ (קצר ב-30% מהממוצע בתוכנית) |
| הנושא המרכזי | הדיאלוג פיידון והגות אפלטון |
| אורחים | מאיר בוזגלו |
| קטגוריה | תרבות וספרות |
על מה הפרק עם מאיר בוזגלו?
פרופ' מאיר בוזגלו קורא ב'פיידון' של אפלטון לא כטקסט אלא כמפגש חי עם סוקרטס ברגעיו האחרונים, ומראה איך הפיזיקה של היום חזרה להיות מטאפיזית.
בוזגלו אומר שקריאה באפלטון היא כמו מציאות מדומה שבה אתה מתעורר ומולך עומד סוקרטס עצמו, ומצביע על רגע חריג: אפלטון מזכיר את עצמו בפיידון רק כדי לומר שלא נכח כי היה חולה. מכאן הוא נכנס למה שהוא מכנה 'התפקחות שנייה', מול הספקנות של ויטגנשטיין, שראה בבעיות של אפלטון בלבול לשוני, השיחה מחזירה את האמון בשאלות המטאפיזיות. הדוגמה החזקה שלו היא האכזבה של סוקרטס מאנקסגורס וממדעי הטבע, שלייבניץ התאהב בה עד שהעתיק אותה במלואה. מכאן הוא קושר לכך שהפיזיקה המודרנית כתובה בעקרונות מינימום, שיש בהם ממד מטאפיזי של תכליתיות.
/ תובנות מרכזיות
- בוזגלו טוען שקריאה באפלטון אינה קריאת טקסט אלא מפגש: אתה מתעורר ומולך עומד סוקרטס, כי אפלטון החייה אותו.
- אפלטון מזכיר את עצמו בפיידון רק כדי לציין שלא נכח כי היה חולה, צעד של ענווה או ריחוק מכוון מהסיטואציה הדרמטית.
- ה'התפקחות השנייה' היא המענה לספקנות של ויטגנשטיין: אחרי שהוא ניסה לגמול אותנו מהמטאפיזיקה, פיידון מוכיח שאפלטון באמת היה גדול.
- האכזבה של סוקרטס מאנקסגורס, שהסביר הכל בסיבות חומריות ולא דרך הטוב, חוזרת לדעת בוזגלו בפיזיקה של היום שכתובה בעקרונות מינימום.
האם הבעיות שאפלטון הוריש לנו נשארו רלוונטיות כי הוא היה חכם מאוד, או כי השפה מטעה ומסבכת אותנו בשאלות חסרות משמעות?
ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות
/ שאלות נפוצות על הפרק
- על מה הפרק הזה?
- בוזגלו אומר שקריאה באפלטון היא כמו מציאות מדומה שבה אתה מתעורר ומולך עומד סוקרטס עצמו, ומצביע על רגע חריג: אפלטון מזכיר את עצמו בפיידון רק כדי לומר שלא נכח כי היה חולה. מכאן הוא נכנס למה שהוא מכנה 'התפקחות שנייה', מול הספקנות של ויטגנשטיין, שראה בבעיות של אפלטון בלבול לשוני, השיחה מחזירה את האמון בשאלות המטאפיזיות. הדוגמה החזקה שלו היא האכזבה של סוקרטס מאנקסגורס וממדעי הטבע, שלייבניץ התאהב בה עד שהעתיק אותה במלואה. מכאן הוא קושר לכך שהפיזיקה המודרנית כתובה בעקרונות מינימום, שיש בהם ממד מטאפיזי של תכליתיות.
- מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
- בוזגלו טוען שקריאה באפלטון אינה קריאת טקסט אלא מפגש: אתה מתעורר ומולך עומד סוקרטס, כי אפלטון החייה אותו. · אפלטון מזכיר את עצמו בפיידון רק כדי לציין שלא נכח כי היה חולה, צעד של ענווה או ריחוק מכוון מהסיטואציה הדרמטית. · ה'התפקחות השנייה' היא המענה לספקנות של ויטגנשטיין: אחרי שהוא ניסה לגמול אותנו מהמטאפיזיקה, פיידון מוכיח שאפלטון באמת היה גדול. · האכזבה של סוקרטס מאנקסגורס, שהסביר הכל בסיבות חומריות ולא דרך הטוב, חוזרת לדעת בוזגלו בפיזיקה של היום שכתובה בעקרונות מינימום.
מתיאור הפרק
אפלטון- פיידון אורח: פרופסור מאיר בוזגלו הפודקאסט של Think&Drink Different, פודקאסט למי שאוהב לחשוב, מתוך 'הספרים הגדולים' בשיתוף עם המרכז האקדמי שלם. פרק 260