ספרם של דוקטור חגי צורף ודוקטור מאיר בוינפלד בוחן מחדש את הטענה שממשלת גולדה מאיר דחתה הצעות הסדר מדיני והובילה למלחמת יום הכיפורים, תוך שימוש במסמכים ארכיוניים חדשים.
הפרק מציג דיון על ספרם של דוקטור חגי צורף ודוקטור מאיר בוינפלד, המציע קריאה מחודשת של התהליכים שהובילו למלחמת יום הכיפורים. הדיון מתמקד בתהליכים המדיניים שקדמו למלחמה, העמדות של ישראל ומצרים בנוגע להסדרי שלום (הסכמי ביניים מול הסכם קבע), תפקיד המנהיגות הישראלית במהלך המלחמה, ובפרט מנהיגותה של גולדה מאיר בזמן המשבר. הפרק מדגיש את החשיבות של מסמכים ארכיוניים להבנת ההיסטוריה ואת היחס בין עובדות, פרשנות וזיכרון ציבורי.
תובנות מרכזיות
- טענה רווחת בדיון הציבורי שהאשימה את ממשלת גולדה מאיר בדחיית הצעות הסדר מדיני ובגרימת מלחמת יום הכיפורים נבחנת מחדש בספר, המבוסס על מסמכים ארכיוניים שנחשפו לאחרונה, כולל יומנה של ראש הממשלה.
- לפני המלחמה, ישראל הציעה להתקדם בהסכמי ביניים מדורגים, בעוד מצרים דרשה משא ומתן על הסכם קבע שיכלול נסיגה ישראלית מלאה מכל השטחים שכבשה ב-67'.
- לאחר המלחמה, קיסינג'ר תמך בגישה המדורגת שהציעה ישראל, ומצרים נאלצה להסכים להסכם הפרדת כוחות (שהיה למעשה מדיני) כצעד ראשון, בשל העליונות הצבאית של ישראל (כיתור הארמיה השלישית).
- מנהיגות ישראל, ובפרט גולדה מאיר, פעלה מהיום הראשון של המלחמה מתוך ראייה אסטרטגית של היום שאחרי, במטרה להגיע למשא ומתן עם קלפים מדיניים חזקים.
- בבוקר ה-9 באוקטובר, בעיצומו של משבר קשה כאשר דיין הציג תמונת מצב קטסטרופלית, גולדה מאיר גייסה נחישות ואומץ והובילה את הממשלה להעניק לצבא זמן, חימוש (כולל אספקה אמריקאית שהושגה בלחץ ישראלי) וגיבוי מדיני להחלטות אסטרטגיות.
כיצד התקבלו החלטות, אילו מטרות צבאיות ומדיניות להציב, וכיצד לפעול כדי להסיגן במצב שנוצר, וזה בעצם מה שאני רוצה לשאול אותך, איך המנהיגות מתמודדת עם המצב החדש הזה שנוצר?