פרק 3: התנחלויות וביטחון חלק א

הפרק בוחן את השילוב בין האידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה לבין תפיסת הביטחון הישראלית שהובילה להקמת מפעל ההתנחלויות לאחר מלחמת ששת הימים.

פרק זה עוסק בשורשים ההיסטוריים של מפעל ההתנחלויות ביהודה, שומרון ורצועת עזה בעקבות מלחמת ששת הימים. הוא מנתח כיצד ממשלות מפא"י, בהשפעת תוכניות כמו תוכנית אלון, ביקשו ליצור "עובדות בשטח" המשלבות אינטרסים ביטחוניים עם שאיפות אידיאולוגיות. הפרק מיועד למי שרוצה להבין את הרציונל המורכב שעמד מאחורי ההתיישבות ואת הדינמיקה בין ההנהגה הפוליטית ליוזמות אזרחיות. האזנה לפרק חיונית להבנת הרקע לתפיסת הסכסוך הישראלי-פלסטיני כפי שהוא נתפס בעשורים הבאים.

תובנות מרכזיות

• הקמת ההתנחלויות החלה לא רק כיוזמה אידיאולוגית אלא ככלי של ממשלות מפא"י ליצירת עובדות מדיניות וביטחוניות בשטח שימנעו נסיגה עתידית.
• תוכנית אלון ביקשה לאזן בין הצורך בגבולות הגנה בירדן לבין הרצון להימנע מסיפוח אוכלוסייה פלסטינית צפופה.
• תוכנית "האצבעות" של אריאל שרון ברצועת עזה נועדה במפורש לקטוע את הרצף הטריטוריאלי הפלסטיני באמצעות גושי התיישבות.
• ההבחנה בין התנחלויות "ממלכתיות" (שהושתתו על גרעיני נח"ל) לבין התנחלויות של תנועות חוץ-פרלמנטריות כגון גוש אמונים, מדגישה את המורכבות של תהליך ההתיישבות.