פרק #12 - סקירת שוק ההון חודש מרץ עם קרן גידור קאי קפיטל, תמיר גלוסקה - מייסד ומנהל הקרן

מייסד קרן הגידור קיי קפיטל מסביר למה השקעות ערך הן שאלה על העסק ולא על המניה — ולמה ה-S&P 500 שכולם מהללים זכור לנו רק בזכות העשור האחרון.

בפרק מארח יונתן אוכיון את תמיר גלוסקה, מהנדס אנרגיה לשעבר שמכר את חברתו והקים לפני כ-11.5 שנים את קרן הגידור קיי קפיטל המתמחה בהשקעות ערך בגישת וורן באפט. גלוסקה מבחין בין משקיע ערך — ששואל מה השווי הנוכחי של תזרים הדיווידנדים שהחברה תניב 'עד יום הדין', האם יש לה יתרון תחרותי והנהלה טובה — לבין משקיע מומנטום ששואל רק 'האם המניה תעלה מחר'. הוא דן בעצת באפט להשקיע ב-S&P 500 למשקיע פסיבי, אך מבהיר שזו אינה המלצה גורפת ושמשקיעים מיומנים יכולים לנצח את המדד. הפרק מיועד למשקיעים, בעיקר צעירים בני 30-40 שצברו הון מאופציות, שמושקעים כיום בעיקר במדדים אמריקאים, ומסביר באמצעות ניסוי הקולונוסקופיה של קאנמן מדוע ההתלהבות מה-S&P מבוססת על הטיית עדכניות ולא על פרספקטיבה היסטורית מלאה.

תובנות מרכזיות

• השקעות ערך אינן ההפך מצמיחה: גלוסקה מדגים זאת דרך גייקו, ההשקעה המפורסמת של באפט, שנקנתה כשהכניסה 600 מיליון דולר והייתה הפסדית, והיום מכניסה 50 מיליארד — חברת צמיחה קלאסית שנקנתה בגישת ערך.
• ההבדל המהותי הוא בין שאלה על העסק (כמה ירוויח בחמש-עשר שנים) לבין שאלה על המניה (האם מישהו ישלם לי יותר מחר) — ולשאלה הראשונה יש מתודולוגיה הנדסית-ברורה שכתבו גרהאם ובאפט, ולשנייה אין שיטה מסודרת לחזות מתי מצב הרוח בשוק משתנה.
• עצת באפט להשקיע ב-S&P 500 מכוונת רק למשקיע פסיבי שלא זיהה מנהל מנצח; באפט עצמו, כשפירק את השותפות שלו ב-1968, הפנה את המשקיעים לרשימת מנהלים טובים (כמו ביל רואן) — כלומר מי שמזהה מנהל איכותי יכול וצריך לנצח את המדד.
• ניסוי הקולונוסקופיה של דניאל קאנמן מראה שאנו זוכרים את סוף החוויה ולא את שקלולה האמיתי (recency bias) — וכך גם בשוק: המשקיעים זוכרים רק את העשור האחרון שבו ה-S&P עשה 12% לשנה (כ-3 נקודות מעל הממוצע ההיסטורי של 9%) והתאושש מהר ממשברים.
• מי שהשקיע ב-S&P בשנת 2000 בשיא בועת הדוט-קום (כ-1500 נקודות) חיכה כ-13 שנה, עד 2013, רק כדי לחזור לנקודת הפתיחה — 0% תשואה לעשור ויותר, עובדה ש'אפילו ותיקי שוק ההון כבר שכחו'.