
הדחת השר בן גביר- פרופ' מיכל טמיר ועו"ד אילן בומבך אצל אפי בן אברהם
ערב הדיון הדרמטי בבג"ץ על העברת השר בן גביר מהמשרד לביטחון לאומי, שני משפטנים בכירים מתעמתים על שאלת היסוד: האם בכלל בסמכות בית המשפט להדיח שר ללא כתב אישום נגדו.
הפרק מתעד עימות משפטי חי בגלי צה"ל, ערב הדיון בבג"ץ בעתירה להעברת השר איתמר בן גביר מהמשרד לביטחון לאומי. עורך הדין אילן בומבך, המייצג את הממשלה בעתירות נגדה, טוען שמדובר בצעד חסר תקדים ומסוכן: השר אינו נתון לחקירה או לכתב אישום פלילי, וניסיון להדיחו בשל אופן התנהלותו ומדיניותו פולש לגרעין הקשה של הסמכות הפוליטית הנתונה לראש הממשלה. מנגד, פרופסור מיכל תמיר, מומחית למשפט ציבורי מהמרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, מבהירה שבג"ץ אינו מדיח אלא דן בביקורת שיפוטית על סבירות החלטת ראש הממשלה, וטוענת שמדובר במקרה קיצון של פגיעה בזכויות אדם ובהפיכת המשטרה לפוליטית. הפרק מתאים למי שמתעניין במשפט חוקתי ציבורי, ביחסי הרשות השופטת והממשלה ובשאלת תפקיד היועצת המשפטית לממשלה.
תובנות מרכזיות
- ההבחנה המשפטית המרכזית: בג"ץ אינו 'מדיח' שר אלא מקיים ביקורת שיפוטית על סבירות החלטת ראש הממשלה שלא להעבירו מתפקידו, אך בפועל פסיקתו תהווה חותמת להדחה.
- המקרה ייחודי כי הוא חורג מהלכת דרעי-פנחסי: שם העילה הייתה כתב אישום חמור ופגיעה באמון הציבור, וכאן הטענה היא פגיעה ישירה בזכויות אדם בסיסיות ובאופי האפוליטי של המשטרה ללא אישום פלילי כלל.
- סלע המחלוקת המעשי: בומבך טוען שעל פי פקודת המשטרה (סעיף 7) השר מוסמך למנות מדרגת סגן ניצב ומעלה ולקבוע מדיניות, בעוד העותרים טוענים להתערבות אסורה גם במינויים זוטרים יותר ובפעולות מבצעיות בשטח.
- תפקיד המשטרה זוהה כבעל הפוטנציאל הגבוה ביותר לפגיעה בזכויות אדם, ולכן לטענת תמיר זה דווקא התפקיד שצריך להיות הכי אפוליטי ונטול שיקולים זרים.
- סוגיית מסמך ההסכמות שנחתם בין השר ליועצת המשפטית באישור בג"ץ עומדת במרכז: האם הופר, ומה משקלה המשפטי של הפרה נקודתית כעילה להדחת שר.
האם בג"ץ צריך להתערב בהחלטה של ממשלה נבחרת ולהעביר שר מתפקידו, כאשר אין נגדו כתב אישום ולא חקירה פלילית, ומדובר אך ורק באופן התנהלותו ומדיניותו?