הסוף

דורון פישלר לוקח את הדבר הכי מובן מאליו בעולם — שכולנו מתים — ומנסה לשכנע שאולי הוא בכלל לא הכרחי.

הפרק יוצא מהנחה שכולם מתים, ומאתגר אותה: אולי המוות הוא לא גזירת גורל אלא בעיה הנדסית שאפשר לפתור. פישלר סוקר ניסיונות אנושיים לדחות או לבטל את המוות — מהשתלות ראש (הניסוי של רוברט וייט שחיבר ראש קוף לגוף קוף ב-1965), דרך הקפאת מתים (קריוניקס) והסיפור הכושל של בוב נלסון בקליפורניה, ועד התפיסה המדעית של ההזדקנות עצמה כמחלה שאפשר לרפא. הוא ממשיל את הגוף למכונית שאפשר לתחזק לנצח, ומביא דוגמאות מעולם החי (לובסטרים, צבים, עץ אורן בן 5,000 שנה) כדי להראות שהזדקנות כפי שאנחנו מכירים אותה אינה בלתי נמנעת. מתאים למי שאוהב מדע פופולרי שובב ומחשבה מחודשת על מה שנראה לנו מובן מאליו.

תובנות מרכזיות

• מבחינה ביולוגית המוח הוא 'הבן אדם', וכל שאר הגוף הוא רק מערכת תמיכה — לכן עצירת הלב אינה בהכרח מוות, אבל מוות מוחי כן.
• קריוניקס (הקפאת מתים) נראה טוב בסרטים אך כשל במציאות: בוב נלסון, יו"ר אגודת הקריוניקס בקליפורניה, היה טכנאי טלוויזיות שאחסן גופות בגראז' עד שמנגנון הקירור התקלקל.
• השמועה שוולט דיסני הוקפא אינה נכונה — היא נולדה כי אנשים נוטים 'לא לראות' את המילה 'לא' בכותרות.
• יש שלוש סיבות מוות: טראומה, מחלה וזקנה — והגישה החדשה גורסת שבמקום לרפא כל מחלה בנפרד עדיף לרפא את ההזדקנות עצמה.
• בניסויים על עכברים, הרג מכוון של 'תאים זקנים' שהצטברו בגוף לא רק האריך חיים אלא שיפר אותם — העכברים הזדקנים נעשו פעילים יותר וגידלו יותר פרווה.