עינב שיף: "אין הצדקה לחדשות בתאגיד"

/ שאלות נפוצות על הפרק

למה עינב שיף אומר שאין הצדקה למערכת חדשות בתאגיד השידור הציבורי?

כי לדבריו אין שם כשל שוק. יש בישראל שפע ערוצי חדשות מסחריים, ולכן הוא לא רואה סיבה שכספי ציבור ימומנו מערכת שלמה עם מהדורת שש, מהדורת שבע ומוסף שבת. הדוגמה שהוא נותן לחוסר ההיגיון היא מהדורת טלוויזיה בשלוש בצהריים, ששואל מתי בכלל היה לה ביקוש, ומדגיש שברדיו המצב שונה ושם יש ביקוש. מה שהוא כן רוצה לראות בתאגיד הוא דוקו, סדרות, מסורת ושימור תרבות ישראלית, ורצועת תחקיר עם כסף ואמצעים שתוכל לגעת בתאגידים גדולים ובבנקים ולבקר גם את הממשלה.

איך עינב שיף מגן על כך שהוא מבקר טלוויזיה ישראלית מלונדון?

הוא אומר שהטענה נגדו מגלה חוסר הבנה של מהי ביקורת טלוויזיה, כי טלוויזיה היא מדיום שהפער בינו לבין ההוויה הוא המהות שלו, ולראות חדשות זה לראות את האופן שבו מתווכים לצופה את היום יום. הוא מוסיף שגם כשגר בישראל גר בתל אביב ולא נסע לשדרות או לקריית שמונה מדי יום, ושהוא מנהל דיאלוג צפוף עם הסוגיה הזאת ורואה במרחק מחויבות להפעיל מאמץ נוסף. הוא עבר בשנת 2019, חצי שנה לפני שהמושג סגר נכנס לשפה.

מה עמדתו של עינב שיף על גלי צה״ל?

שהיא כלל לא הייתה צריכה לקום, ושהוא כותב את זה מאז גיל שבע עשרה או שמונה עשרה. הנזק המרכזי בעיניו הוא לא היותה חממה שמייצרת דורות של עיתונאים מאותו בית גידול, אלא האנומליה המבנית: תחנת רדיו צבאית שמשחקת לפי אותם סטנדרטים של תקשורת אזרחית, שמפקדה כפוף לראש אגף כוח אדם בצבא. הוא מציין שנחום ברנע החזיק בעמדה דומה ושלא זוכרים לו את זה, ושרמטכ״לים שניסו לצמצם את התחנה לא הצליחו. על גלגלצ הוא אומר שההשפעה שלה ירדה מאוד והטכנולוגיה ניצחה.

איך עינב שיף עונה לטענה שהביקורת שלו על איילה חסון היא אישית?

ברקורד. הוא אומר שאינו מכיר אותה אישית, ומפרט מקרים שבהם תמך פומבית בעבודתה: כשפרסמה את הקלטות המשטרה בעניין נובה הוא כתב שזה פרסום חשוב, כשמצאה עוולות בפרקליטות היה לו חשוב להצטרף, וכשהביעה בערוץ 10 קו ספקני כלפי תיק 4000 הוא לא זלזל בזה. הביקורת שלו, לדבריו, ממוקדת בטענה שהסטנדרטים שמתאפשרים בתוכנית הספציפית הזאת אינם תקפים באף תוכנית אחרת בתאגיד, וברמת עובדות בסיסיות ולא ברמת הדעה. הוא מדגיש שהוא לא קורא לפטר אותה אלא קורא למנכ״ל לקחת אחריות.

מה עינב שיף אומר על הפיכת עיתונאים לטלנטים?

שזו תופעה שמייצרת התנפחות מעבר לכל פרופורציה, יחד עם חוסר מודעות עצמית או תפיסה שגובלת בשיגעון גדלות, ושהיא חזקה במיוחד בחדשות 12 ופוגעת גם באנשים הטובים שם. הגבול שהוא מסמן קונקרטי: כתבת שעברה מסיקור מחאה לפעילות בה חצתה קו, גם אם העניין עקרוני, חשוב ומוסרי. הוא מסרב למסגר את זה כתופעה נשית, אומר שהטשטוש בין עיתונות לאינסטגרם אינו בלעדי לעיתונאיות ומביא גם דוגמאות אחרות, ומסביר במקביל את כלכלת זמן המסך: במהדורה של שעה, מי שמביאה תחקיר על נוכל שעושק קשישות תקבל יותר זמן, ויש לזה סיבה.

מתיאור הפרק

עינב שיף, מבקר הטלוויזיה הוותיק של ידיעות אחרונות, בראיון נדיר: עמית סגל, מיכל פעילן, אייל ברקוביץ, עומר אדם, פאולה רוזנברג ונינט על הגריל. הפודקסט בחסות קבוצת הנדל"ן "דוניץ אלעד" - יש לנו עתיד משותף מצולם באולפני עידו מינקובסקי תקשורת