שינוי קטן במבנה הפנימי של המוח לפני כ-70 אלף שנה העניק להומו סאפיינס יכולת אחת מהפכנית — לדבר על דברים שלא קיימים — וזה מה שאפשר לו להשתלט על כל כדור הארץ.
השיעור מנתח את המהפכה הלשונית (הקוגניטיבית) שהתרחשה לפני כ-70 אלף שנה, שבה הומו סאפיינס — שהיה זהה לנו אנטומית כבר לפני 100 אלף שנה — עבר כנראה שינוי גנטי במבנה הפנימי של המוח שהקפיץ את יכולותיו הקוגניטיביות. המרצה מסביר שהמהפכה התבטאה בהתפשטות מהירה של הסאפיינס מאפריקה לכל העולם, בהיכחדות מהירה של שאר מיני האדם, ובהופעת טכנולוגיות, מסחר, אומנות ודת. הליבה התיאורטית היא שלוש פונקציות של השפה: העברת מידע על הסביבה, רכילות (מידע חברתי), והיכולת ה'פיקטיבית' לדבר על דברים שאינם קיימים — מיתוסים משותפים המאפשרים שיתוף פעולה גמיש בין מספרים גדולים של זרים. השיעור מתאים למאזינים שמתעניינים בהיסטוריה אנושית, אנתרופולוגיה ופילוסופיה, ומסתיים בדוגמאות מרתקות (הכנסייה הקתולית, סריסים, ממלוכים) שבהן בני אדם מצליחים לחרוג מהיגיון הברירה הטבעית.
תובנות מרכזיות
- מבחינה אנטומית הומו סאפיינס לפני 100 אלף שנה היה זהה לנו לחלוטין, כולל גודל המוח — ההבדל היה כנראה שינוי במבנה הפנימי של המוח בלבד, לא בצורה החיצונית.
- המהפכה הלשונית אינה הופעת השפה הראשונה (כמעט לכל בעלי החיים יש שפה), אלא קפיצת מדרגה ביכולת של שפה ווקלית קיימת — בעיקר היכולת לדבר על דברים שאינם קיימים במציאות.
- כל שיתוף פעולה בהיסטוריה בין יותר מ-150 בני אדם שאינם מכירים זה את זה מבוסס תמיד על מיתוס משותף — דתי, לאומי או כלכלי — שהוא הדמיון המשותף המאפשר את שיתוף הפעולה.
- כלי האבן של הומו ארקטוס נשארו כמעט ללא שינוי במשך למעלה ממיליון שנה — עדות לכך שמיני אדם קדומים היו מקובעים ברפרטואר התנהגותי שהדנא הכתיב, בעוד הסאפיינס החל לשנות התנהגות וטכנולוגיה אחת לעשרות או מאות שנים.
- בני אדם מסוגלים להמציא סדר חברתי ההפוך לברירה הטבעית — כמו כמרים, נזירים בודהיסטים, סריסים וממלוכים — שבו דווקא בעלי הכוח הרב ביותר מוותרים על רבייה, משום שכללי ההתנהגות מקודדים במיתוסים ולא בגנים.
אם היכולת לדבר על דברים שלא קיימים נשמעת במבט ראשון כיכולת מפוקפקת שהנזק בה גדול כמו התועלת — מה בעצם התועלת בה, וכיצד היא אפשרה להומו סאפיינס להשתלט על העולם?