בגוף ובנפש אנחנו עדיין לקטים-ציידים שתקועים בעולם תעשייתי — וזה מסביר למה כל כך קשה לנו עם דילמות מוסריות בקנה מידה גדול.
הפרק ממשיך לעסוק בעולמם של בני האדם בין המהפכה הלשונית (לפני כ-60-70 אלף שנה) למהפכה החקלאית, התקופה שבה התעצבו המוח, הפחדים והדפוסים הבסיסיים שמלווים אותנו עד היום. המרצה מסביר שהלקטים הקדמונים חיו בחבורות קטנות של כמה עשרות נפש בלבד, ולכן המוסר והכלים הנפשיים שלנו מותאמים לקבוצות קטנות ולא למיליונים — ומדגים זאת דרך הקושי להבין סכסוכים גדולים כמו הסכסוך הישראלי-פלסטיני. החלק השני מתאר את אורח החיים הנודד: תנועה מתמדת אחר מקורות מזון לפי עונות השנה ונדידת בעלי החיים, וכך הומו סאפיינס יישב את כל כדור הארץ. הפרק מתאים למי שמתעניין בפרהיסטוריה, באבולוציה אנושית ובפסיכולוגיה אבולוציונית, ומציע מסגרת לחשוב דרכה על התנהגות אנושית עכשווית.
תובנות מרכזיות
- המוסר שלנו הוא 'מוסר של מספרים קטנים' — הוא בנוי להתמודד עם דילמות של יחידים וקבוצות קטנות, ולכן קשה לנו מאוד עם בעיות מוסריות בקנה מידה של מיליונים ומיליארדים.
- בני אדם מתרגמים סכסוכים מורכבים ל'מוסר לקטים' בשלוש דרכים: השטחה לסיפור של שני יחידים (טוב מול רע), התמקדות בסיפור אישי בודד נוגע ללב, או תיאוריות קונספירציה שמייחסות הכול לקבוצה קטנה שמושכת בחוטים.
- הומו סאפיינס יישב את כדור הארץ לא במסע אחד ארוך, אלא בהתפצלות חבורות אחת ל-40-60 שנה שנעו כ-100 ק"מ בכל פעם — וכך הגיע ממזרח אפריקה לסין תוך כעשרת אלפים שנה.
- בניגוד לדימוי הרווח, אצל רוב הלקטים הליקוט היה חשוב יותר מהציד וסיפק את רוב הקלוריות — ולכן עדיף המונח 'לקטים' על פני 'ציידים'.
- הנכס החשוב ביותר של הלקטים לא היה הטכנולוגיה אלא הידע האנציקלופדי שעבר מדור לדור: היכרות אינטימית עם כל עץ, מעיין וסלע בשטח, עם הרגלי עשרות מיני בעלי חיים וצמחים, ועם פתרון עצמאי לכל מקרה חירום.
אם המוח שלנו מותאם לחיים בחבורה של כמה עשרות אנשים בלבד, איך אנחנו יכולים בכלל להבין ולשפוט נכון סכסוכים וכלכלות בקנה מידה של מיליונים?