העת החדשה - תקופת התורכים העותומנים

סקירה היסטורית על תקופת השלטון העות'מאני בארץ ישראל, מראשיתו ב-1516 ועד סיום השלטון עם כניסת הבריטים ב-1917.

הפרק מנתח את ארבע מאות שנות השלטון העות'מאני בארץ ישראל, תוך בחינת התהפוכות המדיניות והשינויים הדמוגרפיים שחלו בה. הוא מתאר את מצב היישוב היהודי, את תקופות הפריחה לצד השפל והתערערות הביטחון, ואת השפעת המעצמות האירופיות. המאזין למד כיצד הדינמיקה השלטונית, יחד עם יוזמות מקומיות והשפעות זרות, יצרו את התנאים שהובילו לבסוף לראשית הציונות המעשית.

תובנות מרכזיות

• השלטון העות'מאני סיפק בתחילתו מקלט למגורשי ספרד, מה שחיזק את היישוב היהודי ואפשר את התפתחות צפת כמרכז רוחני וכלכלי.
• חוסר היציבות הביטחונית במאות ה-17 וה-18 הוביל לעליית שליטים מקומיים חזקים, כדוגמת דהר אל-עומר, ששיקמו ערים ונמלים.
• מסעו של נפוליון לארץ ישראל ב-1799 עורר תקוות משיחיות בקרב יהודים רבים, שראו בו מנהיג שעשוי להחזיר את ירושלים ליהודים.
• מדיניות הפתיחות העות'מאנית כלפי השפעות והשקעות אירופיות במאה ה-19, יצרה בדיעבד תנאים שאפשרו את קליטתם של אנשי העלייה הראשונה.