
סיפורה של סוג'ורנר טרות', שנולדה לעבדות בניו יורק והפכה לאחת המנהיגות החשובות במאבק לשחרור עבדים ולזכויות נשים.
בפרק העשירי מספרת אדי שמרון את סיפור חייה של סוג'ורנר טרות', שנולדה בשם איזבלה בסביבות 1797 כעבדה למשפחה הולנדית במדינת ניו יורק, ועברה בין כמה אדונים תוך עבודה קשה ומכות. הפרק עוקב אחרי הדרך שבה למדה אנגלית, נישאה, ילדה חמישה ילדים שחלקם נמכרו, ולבסוף עזבה את אדוניה לאחר שהפר את הבטחתו לשחרר אותה. שמרון מתארת כיצד נלחמה בבית המשפט והשיבה את בנה פיטר שנמכר באופן לא חוקי לדרום, חוותה התגלות דתית ב-1843, שינתה את שמה לסוג'ורנר טרות' ויצאה למסע מאבק למען חירות שחורים ונשים — עד לנאומה המפורסם 'האם אני לא אישה?' ב-1851 ולפגישתה עם הנשיא לינקולן. הפרק מתאים למי שמתעניין בהיסטוריה אמריקאית, בעבדות ובמאבקי זכויות אדם, ומחבר בין הסיפור ההיסטורי לערכים אנושיים.
תובנות מרכזיות
- אמונה, אמת ומוסר היו שלושת הערכים שאמה של סוג'ורנר הנחילה לה והם ליוו אותה לאורך כל חייה — מילדות בעבדות ועד הנהגת מאבק חברתי.
- סוג'ורנר טרות' הייתה האישה השחורה הראשונה בארצות הברית שתבעה גבר לבן בבית משפט וניצחה, כשנלחמה להשיב את בנה פיטר שנמכר באופן לא חוקי לאלבמה.
- כעבדה צעירה היא הפנימה את הסדר החברתי של העבדות והצדיקה אותו, ורק לאחר התגלות דתית ב-1843 הסתכלה לאחור ונדהמה מהאיזבלה הצעירה שהאמינה בו.
- מה שהכריע אצלה לעזוב לא היה הרעב, המכות או העומס, אלא השקר — ההבטחה שהופרה לשחררה שנה מוקדם יותר.
- סוג'ורנר ראתה במאבק לשחרור שחורים ובמאבק לזכות בחירה לנשים מאבק אחד בלתי נפרד, ובכך התעמתה עם פעילים שביקשו להפריד ביניהם.
כשדומונט אמר לה 'ברחת ממני', ענתה: 'לא, אני לא ברחתי. עזבתי באור יום, כי הבטחת לי שנה מזמני.'