איידן אור גיא על אבהות מעצימה והומור עצמי ככוח העל שלנו | פרק 9

אבא עיוור, קופירייטר ויוצר תוכן, מספר איך הפך את הלקות שלו לכלי חינוכי ואיך שקיפות רגשית בונה חיבור עמוק עם הבת שלו.

אביבית אייקבור אור ודנה יוסיפוביץ' מארחות את אידן אור גיא — קופירייטר, מרצה, צלם ויוצר תוכן עיוור, נשוי ואבא לבת בת שש בשם תהילה. אידן מספר על ילדות עם קשיים חברתיים וחרם בבית הספר שהסתיר מהוריו, ועל ההחלטה שלו כיום לנהל הורות שקופה ומשתפת — לדבר עם בתו על מה שעבר עליו ביום, ובכך לתת לה לגיטימציה לשתף בעצמה. הוא מספר על שני ספרי הילדים שכתב (בנושאי קבלה עצמית ונגישות), על יצירת התוכן שלו בטיקטוק (כ-16.5 אלף עוקבים) ועל השאיפה שלו להפוך נגישות לכלי חברתי טבעי. הפרק רלוונטי להורים ולכל מי שמתעניין בקבלת השונה, בנגישות ובהפיכת קושי להזדמנות.

תובנות מרכזיות

• שקיפות רגשית של הורה מולידה שקיפות אצל הילד — כשאבא משתף איך עבר עליו היום, הילדה לומדת ש'אם אבא יכול לשתף, גם אני יכול'. אידן מכנה זאת 'אפקט המראה'.
• במקום להזיז מכשולים ולגונן, אידן מביא את הקושי אל השולחן ומדבר עליו — וכך מתברר שהוא לא נורא כל כך אלא אפשרי, וזה חלק מהצמיחה.
• מיתוג מחדש של קושי כהזדמנות: 'חבר שמטפס על הקירות' נשמע מוזר, אבל אם תגיד שזה ספיידרמן זה משנה את כל התמונה — מהעולם הפרסומי שאידן מגיע ממנו.
• מודעות חברתית חסרה: סקר של נגישות ישראל הראה ששליש מההורים לא רוצים שבכיתת ילדם ילמד ילד עם מוגבלות — אידן רואה ביצירת תוכן דרך לנרמל את עולם האנשים עם מוגבלות אצל ילדים.
• אפשר לתקף רגש קשה במקום לפתור אותו בקנייה — 'אני מבין אותך, בסדר אם תבכה, זה לגיטימי' מלמד את הילד להתמודד עם תסכול.