הורות באמת עם אפרת לקט פרק 6- "הוא הפך להיות הפסיכולוג שלו"

אימא מספרת איך הבן הצעיר והרגיש הפך ל"פסיכולוג" של אחיו הבכור שעל הרצף, ואפרת לקט עוזרת לה להבין מתי טוב לב הופך לוויתור על עצמך.

בפרק זה אפרת לקט, אימא מאמנת, מארחת אם לשני בנים: אביתר בן 12 וחצי שאובחן על הרצף עם הפרעת קשב, וזוהר בן 9 וחצי שהוא ילד רגיש מאוד. האם מתארת איך זוהר נטל על עצמו את תפקיד המטפל של אחיו הגדול ואף הקליטה שיחה שבה זוהר אומר לאביתר "אני יכול להיות הפסיכולוג שלך הערב". סביב אפיזודה שבה אביתר פרק את התסכול שלו על זוהר, השיחה צוללת לשאלת התפקיד ההורי: איך מאזנים בין לטפח את הרגישות והאמפתיה של הילד לבין ללמד אותו להציב גבולות כדי שלא "ידרכו עליו". הפרק מיועד להורים לאחים שונים מאוד זה מזה, ובפרט להורים לילד מאתגר ולאחיו, והוא עוסק בהורים עצמם ולא בילד שעל הרצף.

תובנות מרכזיות

• אפרת לקט לא מאמינה ב"טיפים" נקודתיים אלא בחיזוק ה"סנטר" הפנימי של ההורה ובגישה רחבה לחיים, מתוך אמונה שכל סיטואציה עם ילדים שונה ולכן טיפ ספציפי כמעט אף פעם לא יתאים.
• אחד הדברים הראשונים שההורה צריך לעשות הוא לשחרר את "הילד שהיינו רוצים שיהיה" ולקבל שכל ילד בא לעולם עם מה שהוא מביא איתו; תפקיד ההורה הוא להיות הגב והחממה, לא לעצב את הילד מחדש.
• זוהר, הבן הרגיש, אימץ את תפקיד "המטפל" של אחיו אביתר עד כדי הצעה להיות "הפסיכולוג שלו" וְלהמליץ לו ספרים, וזה מסמן יחס וכלים רגשיים שהוא קיבל בבית.
• הסכנה שהפרק מצביע עליה: כשהאמפתיה של ילד באה על חשבונו ומישהו "דורך עליו", צריך ללמד אותו שזה בסדר להגיד "פגעת בי" ולהציב גבול, ולא רק לספוג בשתיקה.
• בבית הזה מדברים רגשות כל הזמן ובאוצר מילים רחב, מעבר לכעס-עצב-שמחה הבסיסיים, וזה נבנה מתוך אינטואיציה של האם והמודעות שלה לכך שהיא עצמה הייתה ילדה רגישה שנפגעה ולקחה הכל פנימה.