האם המוח מגיב לפרידה כמו לכאב פיזי? עם ד״ר נעם גולדווי

חוקרת מוח מארחת חוקר שהזריק קטמין לאנשים אחרי פרידה בתוך מכשיר MRI כדי לראות האם כאב הלב וכאב פיזי חולקים מנגנון מוחי אחד.

המנחה מיכל דוברובינסקי, חוקרת מוח, מארחת את ד"ר נועם גולדוויי, חבר סגל בקינגס קולג' לונדון, שחוקר את הגמישות המוחית תחת חומרים פסיכדליים. הפרק מתמקד בדוקטורט פורץ הדרך שלו — אחד המחקרים הראשונים שבחנו כיצד קטמין משפיע על הייצוגים המוחיים של כאב פיזי לעומת כאב רגשי שנובע מפרידה. נועם מסביר כיצד גילו במקרה שקטמין מקל על דיכאון תוך דקות, ומתאר את עיצוב הניסוי: גיוס משתתפים שעברו פרידה בחצי השנה האחרונה, הקרנת תמונות של האקס ומשפט פוגעני בתוך ה-MRI לסירוגין עם כאב פיזי מבוקר, פעם תחת פלסבו ופעם תחת קטמין. מתאים למי שמתעניין במדעי המוח, פסיכדליים, ובשאלה האם 'כאב לב' הוא כאב אמיתי במוח.

תובנות מרכזיות

• אין שום קשר בין להיות סטודנט טוב לבין להיות חוקר טוב — הציונים לא מנבאים את איכות החקירה, כי המיומנות האמיתית היא לשאול שאלות מורכבות, לא לשנן ולהקיא במבחן.
• קטמין שימש עשורים כסם הרדמה לסוסים וברפואת שדה צבאית דווקא כי בניגוד לחומרי הרדמה אחרים הוא לא מדכא את הנשימה והלב אלא אף מעט מגביר אותם, מה שהופך אותו לבטוח בניתוחי חירום.
• האפקט נוגד-הדיכאון של קטמין התגלה במקרה: חולי דיכאון שעברו ניתוחי חירום עם הרדמת קטמין התעוררו ודיווחו על שיפור בתסמינים תוך 20-40 דקות, לעומת חודשים בתרופות קונבנציונליות.
• קטמין מבצע שלוש פעולות במקביל — הפחתת כאב פיזי, הפחתת תסמינים דיכאוניים (כאב רגשי), ויצירת חוויה דיסוציאטיבית של ניתוק מהרגשות, מהגוף ומהסביבה — ושאלת המחקר היא האם השלוש קשורות זו לזו.
• כדי לעורר כאב רגשי במעבדה מודדים אותו בעזרת תמונת אקס ומשפט פוגעני אמיתי שהמשתתף מספק מראש, ולצידו כאב פיזי שנוצר ע"י 'תרמודה' — חתיכת ברזל שמוכנסת ל-MRI ומחממת את הרגל לסירוגין.