"תטיילי, תהני, תחגגי את החיים, יש מי ששומר עליך, אני פה"

בת דודתו לירי נזכרת בדרור חן ז"ל — מהילד העקשן שסירב להסתפר ועד החייל השליו שאמר לה 'תטיילי, אנחנו עושים את זה כדי שאנשים יוכלו לחיות'.

הפרק פותח את הפודקאסט שנולד מתוך געגוע לדרור חן ז"ל, שנפל בלבנון במלחמת חרבות ברזל, ובכל פרק המנחה משוחחת עם מי שאהבו אותו. האורחת בפרק היא לירי, בת דודתו, שגדלה לצידו באותו מושב כמו אחים — אמהותיהם (מיכל וטלית) גידלו את הילדים יחד, מהבוקר עד הערב. לירי מספרת על דרור הילד העקשן בעל עמוד השדרה שסירב להסתפר גם תמורת פלייסטיישן או אלף שקל, על הרפתקאות ילדות במגלשה היבשה ובמכירות בתחנת האוטובוס, ועל דרור הבוגר — חייל שליו ובטוח בעצמו שאהב לקרב בין אנשים, אהב את בת זוגו אלה, וחלם לקנות בית ולטייל בדרום אמריקה. הפרק מתאים למי שמבקש להכיר דמות של נופל דרך זיכרונות אישיים, חום משפחתי וערכים, ולא דרך כותרות.

תובנות מרכזיות

• דרור היה ידוע מילדות בעקשנותו ובעמוד השדרה שלו — סירב להסתפר שנים גם מול שוחד של פלייסטיישן, טיול באילת או אלף שקל במזומן, מתוך תחושת זהות עצמית ('אני שמשון הגיבור').
• השלווה הפנימית אפיינה אותו — לירי מתארת אותו כ'ילד צ'יל', ידיים בכיסים, אף פעם לא בלחץ; הפעם היחידה ששמעה אותו מתוח הייתה כשקיבל שיבוץ לפקד על חברים שלו במלחמה.
• המשפט שדרור אמר ללירי כשהתלבטה אם לחזור מחו"ל בתחילת המלחמה — 'תטיילי, תחגגי את החיים, אנחנו עושים את זה כדי שאנשים יוכלו לחיות' — הפך אצלה למצפן חיים שהיא חוזרת אליו בהודעות הוואטסאפ עד היום.
• האהבה לאחר וקבלת כולם ללא שיפוט היו הערך המרכזי של דרור — דתיים וחילונים, מסתדרים חברתית ומתקשים, כולם הרגישו חברים שלו, ולירי מבקשת שאנשים יקחו ממנו דווקא את זה.
• המנגנון הרגשי של 'אם מתחילים מסיימים' מלווה את לירי — באימון קשה שבו כמעט עזבה, היא חשה את דרור 'צועק' עליה להמשיך, עדות לאיך הוא ממשיך ללוות אותה בדברים הקטנים של היום-יום.