פרק 607 – דבר היום (135): אריח על גבי לבנה – על יריחו. א

ד"ר אילן בקסיס פורש את סיפורה של יריחו — מהעיר המיושבת העתיקה בעולם ועד כיבושה בספר יהושע, ומדוע הארכיאולוגיה מסרבת לאשר את הסיפור המקראי.

הפרק, חלק ראשון בסדרה בת שני חלקים על יריחו, פותח בזיהוי הגיאוגרפי של העיר בתל א-סולטן צפונית לים המלח, נווה מדבר הניזון ממעיין אלישע. בקסיס סוקר את תולדות החפירות הארכיאולוגיות באתר — מרובינסון וסמית', דרך וורן, זלין ווצינגר וגרסטנג, ועד קתלין קניון שחשפה מגדל וחומה ניאוליתיים והכריזה על יריחו כעיר העתיקה בעולם. לאחר מכן הוא עובר ליריחו במקרא: הופעותיה בבמדבר ובדברים כנקודת ציון גיאוגרפית, ובמרכז — סיפור המרגלים ורחב, חציית הירדן וכיבוש העיר בתרועת השופרות בספר יהושע. השיא הוא הפער בין הסיפור המקראי לבין הממצא: בשכבות מתקופת הברונזה המאוחרת לא נמצא יישוב כלל ביריחו ובאתרים נוספים, ומכאן הטענה שמדובר בסיפורים אטיולוגיים. מתאים למתעניינים בתנ"ך, בארכיאולוגיה מקראית ובגיאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל.

תובנות מרכזיות

• עצם השם יריחו מעיד שבמקום עמד מקדש משמעותי לאל הירח, בדומה לשמות יישובים כמו בית ירח, בית שמש ובית ענת.
• שם העיר מופיע בתנ"ך בשתי צורות כתיב — יריחו ויריחו (בכתיב חסר ומלא) — והעיר נזכרת 58 פעמים, מחציתן (29) דווקא בספר יהושע.
• חציית הירדן קשה לא בגלל עומק המים אלא בגלל הגישה אל הנהר — מצוקים וצמחייה עבותה המכונים במקרא 'גאון הירדן' — ולכן יש רק מעברות בודדות, שעליהן קמו גשרי אלנבי, אדם ושייח' חוסיין.
• הפער הארכיאולוגי הוא הליבה: באתרים כמו ערד, חשבון, יריחו והעי לא נמצאו כלל שכבות יישוב מתקופת הברונזה המאוחרת — לא חורבן, אלא היעדר יישוב — בעוד ההתנחלות הישראלית מתוארכת לראשית תקופת הברזל סביב 1200 לפנה"ס.
• מקום הטבילה הנוצרי 'קסר אל-יהוד' מתקשר למסורות קדומות על חציית בני ישראל ואליהו את הירדן, ושמו עשוי לרמוז ל'מקום שבו היהודים שברו/עברו את הירדן'.