מירי מסיקה חושפת את ה"רומן האמנותי" שלה עם אסי דיין שהפך לאלבום שלם, ומספרת על האיש שמאחורי הדימוי המורכב.
פרק מתוך השידור בגלי צה"ל, שמתארח בו מירי מסיקה לרגל מלאת שמונים להולדתו של אסי דיין ולצד אלבום חדש שיצא בהשראת ההיכרות ביניהם. מסיקה מספרת על הפגישה הראשונה עם דיין בפסטיבל קולנוע בפריז — מפגש שהיא מתעקשת שהיה אינטלקטואלי ולא מטריד, וכולו פלירטוט אמנותי במילים. היא מתארת איך ההיכרות, על אף שנמשכה בסך הכל כחמישה ימים, הפכה לאלבום שמבוסס בין השאר על מיילים אמיתיים שדיין כתב לאישה אחרת (תמר), שהולחנו והוקרנו על הקירות במופע. המלחין והשותף ליצירה אלון עדר מצטרף לשיחה ומספר על האובססיה שלו לדיין ועל הזרימה בכתיבה המשותפת, וצפויים בהמשך אורחים נוספים כמו גילה אלמגור, נפתלי אלתר וליאור דיין הבן. מומלץ לחובבי תרבות ישראלית, מוזיקה ואמנות יוצרים מורכבים.
תובנות מרכזיות
- אסי דיין, לפי מסיקה, הוא כמו 'משפחת קנדי הישראלית' — אצולה ישראלית והצבר המושלם — אבל בחר במכוון לבעוט ולשבור את הדימוי הזה ולהוכיח ש'אין דבר כזה אצולה'.
- מה שריגש את דיין בשיר 'כמה התגעגענו' היה דווקא הפשטות והאמת הפשוטה — הוא העיד שלא האמין שקיימים בתים שבהם אבא אומר לילד 'היא הנציחה', וזה נתן למסיקה פרספקטיבה חדשה על תפקיד האמנות.
- מסיקה מבחינה בין רומן ממומש לרומן אמנותי: 'חיבור בין שני אנשים שלא מומש — והוא הכי מומש', כלומר ההתאהבות לא חייבת להתממש כדי להיות אמיתית ופורייה.
- אלון עדר אהב את דיין דווקא על השילוב בין גבוה לנמוך — מ'גבעת חלפון' ו'הסרטי בורקס' ועד הציורים והשירים הקצרים — ומסיקה טוענת ש'גבעת חלפון' הגיוני בדיוק כמו 'חיים על פי אגפא'.
- ההנאה מהדרך היצירתית עצמה ריפדה את הכישלון המסחרי: 'ההתרסקות המסחרית היא פחות גרועה כשאתה נורא שלם ממשהו'.
לדבר עם אסי דיין על אמנות — מירי שואלת אותו ישירות 'איזו מטאפורה שם נגעה ללבך?', מה שמעמיד את השיחה כדיאלוג 'כמשוררת על משורר'.