לאה שבת חוגגת 40 שנות יצירה

לאה שבת חוזרת אל הרגע שבו הבינה שהמוזיקה היא 'הכנפיים שלה' — ומספרת איך הילדה עם הגיטרה הפכה לזמרת-יוצרת, לרגל 40 שנות קריירה.

בראיון אישי בגלי צה"ל מתארחת לאה שבת לרגל ציון 40 שנות קריירה והופעה מתקרבת בהיכל התרבות. השיחה עוקבת אחרי קורות חייה המקצועיים: מהילדה הביישנית שניגנה על גיטרה בחדר ובבסיס הצבאי, דרך עבודות יום-יום בבנק הפועלים ובעיתון, ועד הקלטת הסינגל הראשון 'לא זוכרת איזה חורף' באולפן בכיכר מסריק, החתימה עם חברת תקליטים והתקליטים 'חום שאתה מחפש' ו'גל געגוע'. הפרק מתאים למאזינים שאוהבים מוזיקה ישראלית ולמתעניינים במסע של אמנית-אישה שפילסה דרך בתחום שבו נשים יוצרות עם גיטרה היו נדירות.

תובנות מרכזיות

• לאה מתעקשת שהקריירה התחילה לא מהסינגל הראשון אלא מהרגע שבו 'קלטה שזה העניין שלה' עוד כנערה — היא רואה את העשייה האמנותית כזהות, לא כתאריך.
• לפי דבריה רוב העבודה האמנותית קורית בחדר, הרחק מהעין: 'כשאת מנגנת לעצמך, כשאת בוכה, כשאת צוחקת — שם זה נולד, שם הבישול נעשה', והקהל רק טועם את התוצאה אחר כך.
• הדרך התחילה בתמימות גמורה, בלי מושג על התעשייה: היא קנתה גיטרה ראשונה ממשכורת ראשונה בבנק, וההורים לא 'הלכו אחריה' אלא בסוף נכנעו לאהבתה למוזיקה.
• התמימות עלתה ביוקר — חוזה מוקדם החתים אותה על כ-33% מהתמלוגים על השמעות שיריה, בעוד שהיום מקובל בקושי כ-10%, וההסכם נותר לכאורה 'לכל החיים'.
• את הצעד שהפך אותה לזמרת מקצוענית עשתה לבד וכמעט בחשאי: גם כשהייתה זמרת ליווי של מתי כספי (נבחרה מתוך 200 בנות) ניגשה אליו בביישנות רק בתום ההופעה ונתנה לו קסטה משיריה.