פרק פרקטי על איך לא לעלות במשקל ולא לאבד את עצמכם תזונתית בתקופת מלחמה ולחץ, בלי דיאטה ובלי להפוך לנזירים.
המנחה חוזר אחרי הפסקה (ובין היתר משתף שנולדה בתו הראשונה, אלי) כדי לתת מעטפת מעשית להתמודדות תזונתית בתקופת מלחמה, כשהבית הפך למשרד, מקלט ומטבח גם יחד והאוכל זמין כל הזמן. הוא מסביר למה אנחנו רצים לסוכר בלחץ — הקורטיזול עולה, הדופמין נמוך, והאוכל הוא הדרך הכי מהירה להרגיש טוב — ולמה זה לגיטימי כל עוד ממסגרים את הכמות. הפרק מיועד לכל מי שמרגיש שהוא 'טובע במקרר' בתקופה הנוכחית, ומציע כללי יסוד פשוטים במקום תפריט נוקשה. השורה התחתונה: השליטה על הגוף היא העוגן היחיד שיש לנו כשאין שליטה על מה שקורה בחוץ.
תובנות מרכזיות
- אל תכניסו 'אויבים' הביתה, ואם הם כבר שם — הקשו על הגישה אליהם: לשים מתוקים בקומה אחרת או בארון לא נגיש, ולקחת מנה קטנה לצלחת הרחק מהמקור מוריד את הסיכוי לאכול הכל בכ-50%.
- תכננו קלוריות מראש: כי הקושי מגיע בעיקר בערב, כדאי לאכול פחות פחמימה בבוקר ובצהריים (יוגורט, קוטג', גבינה, ירקות, סלטים עם חלבון) ולשמור 'מקום' לנשנוש של הערב.
- ערב אחד של נשנוש מוגבר אינו אסון — החוכמה היא לדעת לעצור ולא להפוך החלקה קטנה להתרסקות מלאה; המטרה היא למתן את העלייה, לא בהכרח לרדת במשקל.
- שימו לעצמכם חוק תנועה: 30 דקות פעילות כלשהי כל יום (אפילו אופני כושר בבית או רבע שעה), שגם משחררת דופמין וגם מוציאה מהקיפאון.
- השליטה בגוף, בתזונה, בשינה וברמות הסטרס היא תחושת הניצחון הקטן והוודאות היחידה כשאין לנו שום שליטה על הטילים ועל מה שקורה בחוץ — לכן דווקא עכשיו הזמן ליצור מסגרת, לא דיאטה קיצונית.
על מה אין לכם שליטה? על כמה טילים, אם טיל ייפול ליד הבית שלכם, אם זה יסכן את המשפחה — ולכן העוגן היחיד שנשאר לכם הוא הגוף שלכם, שבו אתם המנכ"לים והמפקדים.