בדיוק בזמן- בשבת ניתנה תורה | שבועות

שבועות חל ביום החמישים, אך לפי החשבון מתן תורה היה ביום החמישים ואחד בשבת — וזה הפער שעליו נשען כל הרעיון של 'זמן מתן תורה'.

הרבנית תרצה קלמן פותחת את הפרק לקראת חג השבועות בשנה שבה לוח השנה מסודר בדומה לשנת יציאת מצרים, וחג השבועות חל ביום שישי בסמיכות לשבת. מתוך כך היא נכנסת לסוגיה במסכת שבת ובמגן אברהם, ומראה שאנחנו מכנים את החג 'זמן מתן תורה' ולא 'יום מתן תורה', משום שאנחנו סופרים חמישים יום מאז פסח בעוד שמתן תורה עצמו, שניתן בשבת, היה כביכול ביום החמישים ואחד. היא מציעה שתי תשובות משלימות לפער הזה: רעיון אחד מחידושי אגדות שלפיו אנחנו חוגגים את ההכנה והמוכנות לקבל את התורה, ורעיון הפוך-משלים מן המהר"ל על הפער שתמיד קיים בין הנותן למקבל, שלפיו משה הוסיף יום מדעתו כי עם ישראל נזקק לעוד יום הכנה. הפרק מתאים למי שמחפש עומק לימודי-מחשבתי בלוח השנה היהודי ובמשמעות של שבועות מעבר לאירוע ההיסטורי.

תובנות מרכזיות

• החג נקרא 'זמן מתן תורה' ולא 'יום מתן תורה', כי הוא תלוי בספירת חמישים הימים מפסח ולא בתאריך קבוע — ולכן מבחינת התורה הוא יכול לחול בה', ו' או ז' בסיוון.
• כשמתן תורה ניתן בשבת, יוצא שיום החג שאנחנו חוגגים הוא היום החמישים, בעוד מתן תורה בפועל היה ביום החמישים ואחד — וזהו הפער שמעורר את כל הדיון.
• תשובת חידושי אגדות: אנחנו חוגגים את ההכנה והמוכנות לקבל תורה — את הרגע שלפני, ולא בהכרח את עצם האירוע ההיסטורי.
• תשובת המהר"ל: יש פער קבוע בין נותן למקבל; הקדוש ברוך הוא היה מוכן לתת תורה כבר ביום החמישים, אך עם ישראל נצרך ליום נוסף של הכנה, ולכן משה הוסיף יום מדעתו — ההבדל שבין 'מתן תורה' (מצד הנותן) ל'קבלת התורה' (מצד המקבל).
• מתן תורה אינו רק אירוע היסטורי שעומד בפני עצמו אלא התחדשות מתמשכת — רגע מיוחד בתוך תהליך רחב שאמור להתפרס על פני השנה כולה.