שיחה עם המשורר הרולד שימל. על חבריו חדווה הרכבי ויהודה עמיחי. שירה והשראה. בשיחה עם נדב הלפרין

המשורר הרולד שימל, בגיל 91, בשיחה אינטימית על חבורת המשוררים הירושלמית שכינה יהודה עמיחי 'המשפחה', עם זיכרונות על חדווה הרכבי, יהודה עמיחי, והקשר ביניהם.

המשורר והמתרגם הרולד שימל חולק זיכרונות אישיים ומרגשים על חבריו לחבורת המשוררים הירושלמית, כולל יהודה עמיחי, חדווה הרכבי ואריה זקס. הוא מספר על הדינמיקה הייחודית שלהם כ'משפחה' התומכת זה בזה, בניגוד לסצנה התל אביבית. שיחה זו מציעה הצצה נדירה ליחסים האישיים, לתהליכי היצירה ולרגעים אנושיים מאחורי השירים הגדולים, והיא מיועדת לכל מי שמתעניין בשירה ובהיסטוריה הספרותית של ישראל.

תובנות מרכזיות

• יהודה עמיחי התייחס לחבורת המשוררים הירושלמית לא כאל קבוצה ספרותית אלא כאל 'משפחה', תוך הדגשת נאמנות ותמיכה הדדית על פני יריבות.
• הרולד שימל היה מעורב עמוקות בעבודתה האחרונה של חדווה הרכבי, ואף ערך את טיוטות שיריה לבקשתה לפני שהספר ירד לדפוס.
• שימל אינו מרגיש כ'מוהיקני האחרון' של דורו; הוא חש שחבריו שהלכו לעולמם, כמו עמיחי והרכבי, ממשיכים לחיות כחלק ממנו.
• עבור יהודה עמיחי, יצירות מסוימות של באך לא נחשבו 'מוזיקה' אלא 'תרגילי מוזיקה' – תובנה ששימל פקפק בה תחילה אך שנים אחר כך שמע לה אישור ממקור אחר.