ואיש –משענתו בידו | הרב ראובן פיירמן

מדוע נבואות התורה על שיבת ציון ופריחת החקלאות הן מסוג שאי אפשר לפרש אחרת או לנחש מראש — בניגוד לנבואות מעורפלות כמו אלו של נוסטרדמוס.

השיעור בוחן את ייחודן של נבואות התורה כראיה לאמונה, מתוך הבחנה בין נבואה אמיתית לבין ניחוש מעורפל. המרצה פותח בביקורת על נבואות נוסטרדמוס, וטוען שכולן או צפויות מראש או ניתנות לפירושים רבים, ולכן אינן הוכחה לכלום. לעומתן הוא מצביע על נבואות מספר דברים ומספר יחזקאל על גלות עם ישראל, פיזורו בכל העולם, שממת הארץ והשיבה המדויקת דווקא לארץ אבות — נבואות שלטענתו אין להן תקדים בשום עם אחר. דגש מרכזי מוקדש לפריחת החקלאות בארץ ישראל בידי עם שלא עסק בחקלאות בגלות, ולסיפור גוש קטיף כהמחשה. השיעור מיועד למי שמחפש ביסוס שכלי לאמונה דרך התבוננות בהיסטוריה היהודית.

תובנות מרכזיות

• הקריטריון לנבואה אמיתית הוא 'תקדים': נבואה ייחודית היא כזו שאין כדוגמתה בשום עם, ושלא ניתן לפרשה בכמה דרכים — מבחן שהתורה עצמה מציבה בספר דברים פרק ד' ('הנשמע כדבר הגדול הזה').
• נבואות נוסטרדמוס, גם המרשימות כביכול כמו 'יִפלו תאומים במערב', נכשלות במבחן כי 'תאומים' ו'מערב' ניתנים לאינספור פירושים; מחקר גרמני שלם בדק את כולן ומצא שאף אחת לא חרגה מהסבירות הצפויה.
• שיבת עם ישראל לארצו היא נבואה ייחודית שאין לה תקדים — בניגוד לטענה על הארמנים, אין עם אחר שהיה בפזורה אלפיים שנה וחזר לארצו.
• פריחת החקלאות בארץ ישראל מנוסחת מראש ביחזקאל ('הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו'), והפלא לדברי המרצה הוא שדווקא עם של ספרים, רופאים ובנקאים — לא חקלאים — הקים אימפריה חקלאית.
• עוצמת הנבואה אינה ב'נבואה שמגשימה את עצמה', שכן רוב מיליוני העולים (חילונים ומיליון רוסים) כלל לא הכירו את הנבואה; כל אחד עלה מסיבה אישית אחרת, ובכל זאת 'בבת אחת' מיליונים החלו לעלות.