הסינפיליה של לנדסמן קשורה לפטישיזם ולאיסוף - הוא עדיין שומר קלטות שאינן ניתנות לניגון, מתוך אהבה לרעיון שהדברים שייכים לו, תחושת בעלות שאבדה בעידן הדיגיטלי.
רגעי הצפייה המכוננים שלו היו לבדו בבית על מסך קטן (כמו 'תות בר' של ברגמן ו'תפוז מכני' של קובריק), ולא פחות משמעותיים מצפייה משותפת באולם.
ב-NYU הוא הבין מהו 'גרֶדג'ואט קורס' - שלושה קורסים בלבד בסמסטר, קריאה יסודית של ספר משיעור לשיעור, וזה שינה לחלוטין את ההבנה שלו בטקסטים כמו האונטולוגיה של הדימוי של אנדרה באזן.
מורה טוב לא חייב להיות מומחה בתחום של הסטודנט - חשוב יותר שיהיה קורא טוב; עיקרון שלקח מריצ'רד אלן ומיישם בהוראתו.
הקולנוע הדיגיטלי נכלא בשיח של 'משבר' ומוות, ולנדסמן מבקש להציגו כפותח אפשרויות; השאלה כבר אינה 'מה זה קולנוע' אלא 'איפה ומתי הוא מתרחש'. במקביל האנימציה יצאה מ'הגטו' שלה וחווה רנסנס אמנותי גלובלי.

השאלות שחוזרות

למה ללמד קולנוע דיגיטלי לסטודנטים שנולדו לתוך העידן הדיגיטלי ולא מכירים שום דבר אחר?

הזמן כאורח / יצירת קשר

רוצה את פרטי הקשר המאומתים? מוצר המידע שלנו כולל אנשי קשר מאומתים, ציון פופולריות, ונתוני אפיזודות לכל פודקאסטר בישראל.

כל פרק שלך יכול להפוך למאמר שגוגל מדרג ושמנועי ה-AI מצטטים. כך מאזינים חדשים מוצאים אותך - מהארכיון שכבר הקלטת.