התורה הקפידה רק על מניעת ההנאה מהבהמה - ולכן אם האוכל מזיק לה או היא חולה, מותר למנוע ממנה לאכול, שהרי אינה נהנית.
לדעת רבי יוחנן שהרמב"ם פסק כמותו, חסימה בקול (צעקה על הבהמה שתימנע) נחשבת מעשה - 'עקימת שפתיו' - ולכן לוקים עליה, אף שעל לאו שאין בו מעשה אין לוקים.
החוסם בהמה ודש בה לוקה וגם משלם לבעלים את מזונותיה, ואין כאן 'כל המשלם אינו לוקה' מפני שהחיובים חלים בשתי שעות שונות - חיוב המזונות משעת משיכה, וחיוב המלקות משעת הדישה.
מהאיסור לומר לגוי לסרס בהמה של ישראל, שהרמב"ם פסק בהלכות איסורי ביאה, לומדים ש'אמירה לגוי' אסורה לא רק בשבת אלא בכל איסורי התורה.
כשם שבעל הבית מוזהר שלא יגזול את העני, כך הפועל מוזהר שלא יגזול את זמנו ומלאכתו של בעל הבית - חכמים אף פטרו פועל מברכה רביעית של ברכת המזון כדי שלא יבטל מזמן עבודתו.

השאלות שחוזרות

מדוע החוסם בהמה ודש בה גם לוקה וגם משלם, והרי הכלל הוא ש'כל המשלם אינו לוקה'? תשובת השיעור: החיובים חלים בשתי שעות שונות - חיוב המזונות משעת המשיכה, וחיוב המלקות רק משעת הדישה בחסומה.

הזמן כאורח / יצירת קשר

רוצה את פרטי הקשר המאומתים? מוצר המידע שלנו כולל אנשי קשר מאומתים, ציון פופולריות, ונתוני אפיזודות לכל פודקאסטר בישראל.

כל פרק שלך יכול להפוך למאמר שגוגל מדרג ושמנועי ה-AI מצטטים. כך מאזינים חדשים מוצאים אותך - מהארכיון שכבר הקלטת.