פחד הוא מנגנון הגנה לגיטימי שמסב את תשומת ליבנו לסכנה אפשרית; אצל ילדים צעירים, שעדיין לא מבחינים בין מסוכן ללא, הוא נוטה להגזים - ורוב הפחדים נעלמים מעצמם עם הניסיון.
ילד צעיר עדיין לא מפתח את ההבנה שמה שאינו רואה עדיין קיים, ולכן יציאת ההורה לחדר אחר נחווית כהיעלמות מוחלטת ומפחידה - זה הבסיס לחרדת פרידה.
אמירות כמו 'אין לך ממה לפחד' מבטלות את רגש הילד וגורמות לו לחוש שמשהו אצלו לא בסדר; עדיף התייחסות מבינה שאומרת 'זה באמת יכול להיות מפחיד, בוא נברר את הסיבה'.
כדי שההורה יוכל להרגיע את הילד הוא צריך קודם להירגע בעצמו - אם ההורה סוער, אין לילד על מי להישען; לפעמים מספיק 'אני כאן' ויד על הכתף.
במקום לבטל פחד, אפשר למסגר אותו מחדש: 'אתה לא פחדן, אתה זהיר ובודק דברים' - ולעזור לילד לתת לפחד מילים או לצייר אותו כדי להבין מהו.

השאלות שחוזרות

אם אנחנו ההורים סוערים, אז על מי הילד יישען בעולם? - התובנה שההורה חייב קודם להירגע בעצמו לפני שיוכל להרגיע את ילדו.

הזמן כאורח / יצירת קשר

קישורי יצירת קשר מאומתים

כל פרק שלך יכול להפוך למאמר שגוגל מדרג ושמנועי ה-AI מצטטים. כך מאזינים חדשים מוצאים אותך - מהארכיון שכבר הקלטת.