איטדקימס: בואו נתחיל לאכול [מילים ביפנית שאין בעברית]

המילה היפנית קודוואארי מסבירה למה שף סושי עם שלושים שנה ניסיון עדיין מגדיר את עצמו 'בהכשרה' — ולמה זה ההפך הגמור מהישראלי שאחרי קורס של שלושה חודשים כבר קורא לעצמו מומחה.

יושי היגוצ'י ודנה נחומרמן צוללים אל המונח קודוואארי — מילה שמשמעותה נעה על קו דק בין שלילי (התעקשות נוקדנית על פרטים קטנים, כמעט 'פנצ'מאקה' ביידיש) לבין חיובי (שאיפה בלתי פוסקת לשלמות וירידה לפרטים הקטנים מתוך אכפתיות). יושי משתף לראשונה בעברית סיפור ילדות אישי ואפילו טראומטי על אביו שהתעקש על כל פרט באימוני הקליגרפיה שלו, ומשם הם מרחיבים לדוגמאות מתרבות יפן: רמן, בגדים, ובמיוחד שף סושי (טאישו) שאחרי שלושים שנה עדיין אומר 'אני עדיין בהכשרה' כי כל יום מביא אורז חדש, דג חדש ולקוח חדש. הפרק מתאים למי שמתעניין בתרבות יפן, בפילוסופיית עבודה ובפרפקציוניזם, ושואל מתי מותר לאדם להרגיש שהוא 'טוב במה שהוא עושה'.

תובנות מרכזיות

• לקודוואארי יש שני פנים על אותו קו דק: בצד השלילי זו התעקשות נוקדנית על פרטים קטנים, ובצד החיובי זו שאיפה בלתי פוסקת לשלמות מתוך אכפתיות — אותו רעיון בדיוק, רק כיוון אחר.
• קליגרפיה אינה רק כתיבת המילה אלא ה-state of mind ואופן ההחזקה של המכחול — אופן ההתייחסות לתהליך משפיע על התוצאה עצמה.
• שף סושי וטבח רמן עם שלושים שנות ניסיון מסרבים לפתוח סניפים נוספים ואינם רואים בכוכב מישלן מטרה — מבחינתם המהות היא להגיש את המנה הטובה ביותר היום, כי שום דבר לא מבטיח שמחר יצליחו באותה איכות.
• אצל היפני אין רגע של 'הגעתי' — כל יום הוא למידה מחדש: אורז חדש, דג חדש, מזג אוויר חדש ולקוח חדש, ולכן המסע עצמו מקודש ולא היעד.
• כשנשאל הטאישו לפני מותו מה היה רוצה בגלגול הבא, ענה 'להמשיך לעשות סושי' — שאיפה בלתי פוסקת שנמשכת אפילו אל מעבר לחיים. זהו קודוואארי במהותו.