יורושקו אונגאישימס: בניית אמון בגובה עיניים [מילים ביפנית שאין בעברית]

מה באמת מסתתר מאחורי המילה שיפנים אומרים לפני כל ארוחה — וגם כשהם אוכלים לבד.

יושי הגוצ'י ודנה נחום הרמן מארחים את אלן זוויק רילסקי, מומחה למזרח אסיה ומדריך בחברה הגיאוגרפית, לצלילה למונח 'איטדקימאס' — מה שאומרים ביפן לפני שמתחילים לאכול. בניגוד למחשבה שזה סתם 'בתאבון', מתברר שזו מילה מתחום הקבלה בכבוד (מהשורש 'איטדקו' — לקבל ממישהו בכיר), המביעה הכרת תודה לכל מי שלקח חלק בדרך שהאוכל עשה אל הצלחת: החקלאי, הפרה, נהג המשאית ואפילו האלים האחראים על היבול. הפרק נפרש מעבר למילה אחת לדיון בתרבות האכילה היפנית כולה — הברכה 'גוצ'יסוסמה' בסיום הארוחה, החינוך לאכילת הכל בבתי הספר, וספר החוקים הבלתי כתוב של הצ'ופסטיקס. מתאים למי שמתעניין ביפן, בשפה ובמה ששפה חושפת על תרבות וקהילתיות.

תובנות מרכזיות

• 'איטדקימאס' אינה מילה דתית אלא טקסית — היא פותחת טקס שמחבר את הפרט לקבוצה ולשרשרת של הכרת תודה, מה שזוויק מכנה 'שרשרת חברתית-מוסרית'.
• אומרים את המילה גם כשאוכלים לבד ואפילו בלחש לעצמך — בניגוד לעברית, שבה ברכה לפני האוכל מופנית למישהו אחר.
• בסיום הארוחה מניחים את הצ'ופסטיק על השולחן ואומרים 'גוצ'יסוסמה' שמשמעו המילולי 'זו הייתה סעודה' — וכך נסגר מעגל הכרת התודה.
• בבתי הספר ביפן מקבלים אותה מנה לכולם ומחנכים לאכול את כל מה שמוגש בלי לבזבז — חינוך לבריאות ולהכרת ערך האוכל מגיל צעיר.
• שני איסורים מרכזיים בצ'ופסטיק נובעים מקשר למוות: אסור להעביר אוכל מצ'ופסטיק לצ'ופסטיק (כי כך מעבירים עצמות אחרי שריפת גופה) ואסור לנעוץ אותם זקופים באורז.