קאוואי: מהלו קיטי ועד פוקימון - מהפכת החמידות היפנית [מילים ביפנית שאין בעברית]

מהו 'גירי' — אותה מחויבות חברתית-מוסרית עמומה שמחזיקה את החברה היפנית, ומדוע גם היפנים עצמם מתקשים להגדיר אותה.

הפרק צולל למונח היפני 'גירי' — סוג של מחויבות חברתית ומוסרית (לא חוקית) כלפי אנשים, קבוצות, משפחה, בוס או חברה, שאי אפשר לתרגם בקלות לעברית. המנחים יושי גוצ'י ודנה נחומרמן מארחים את פרופ' ניסים אוצמגין, מומחה ליפן מהחוג ללימודי אסיה באוניברסיטה העברית, ויחד הם מנסים לתפוס מושג מופשט ו'אפור' שאפילו דובר יפנית צריך מילון כדי להסביר. לאורך השיחה עולה גם המתח בין הגירי (החובה) לבין ה'נינג'ו' (הרצון והרגש האישי), המחויבות הנרכשת כבר במערכת החינוך והגן, ומנהג המתנות (אומיאגֶה) כביטוי יומיומי של גירי. הפרק מתאים למי שמתעניין בתרבות יפן, בשפה ובהבדלים בין החברה היפנית לישראלית.

תובנות מרכזיות

• גירי הוא מחויבות חברתית-מוסרית טעונה רגשית, ולא חובה משפטית או טכנית — מעין 'דבק' ששומר על ההרמוניה ועל הארגונים ביפן.
• המונח כל כך מופשט ו'אפור' שגם יפנים מתקשים בו: אשתו של יושי אמרה שלא נתקלה במילה 'גירי' עד שהכירה אותו, בניגוד למילים יומיומיות כמו 'יורושיקו' או 'קודאברי'.
• ההפך מגירי הוא 'נינג'ו' — הרגש והרצון האישי; הקונפליקט המרכזי בחיים היפניים הוא בין החובה כלפי החברה לבין מה שהלב רוצה, כמו בסיפור הסמוראי שנלחם עד מוות למען בוס מרושע נגד מצפונו.
• הגירי נרכש דרך החינוך והקולקטיביזם — כבר בגן הילד מזדהה לפי קבוצתו ('אני יושי מקבוצת הג'ירפות'), ומשם המחויבות הקבוצתית הולכת ומתחזקת בבית הספר ובחברה העסקית.
• המתנות הן ביטוי יומיומי מובהק של גירי: לתת מתנה כשחוזרים מחופשה (אומיאגֶה), והחרדה אם להחזיר מתנה ממישהו לא מוכר — בלי 'ספר הוראות', רק תקווה לא לטעות ולא לפגוע בצד השני.