יואב רייס, מייסד הוצאת הפרסמון, מסביר למה הוא בחר לפתוח לבד הוצאה שמתמקדת בספרות גאה מתורגמת — ולמה אסור לקרוא אותה בלי ההקשר התקופתי והתרבותי שלה.
ראיון לרגל חודש הגאווה ושבוע הספר עם יואב רייס, שאחרי כ-25 שנים כמנהל מערכת ומפיק ספרים בהוצאות הגדולות (ספריית מעריב, זמורה ביתן, כנרת, מטר, הקיבוץ המאוחד) הקים בעצמו את הוצאת הפרסמון ב-2021. ההוצאה מתמקדת בספרות בעלת אלמנט חברתי-הומני, ובכלל זה ספרות גאה, ובחרה להתחיל דווקא בכותרים מתורגמים — כי כניסה לנישה של ספרי מקור דורשת טיפוח ארוך של סופרים, וכי רייס רצה פסק זמן מהליווי הצמוד של יוצרים שעשה בהוצאות הקודמות. רייס טוען שאסור לנתק יצירות גאות מההקשר התקופתי והתרבותי שבו נכתבו, ומדגים זאת דרך 'מוות בוונציה' לתומס מאן, נובלה לירית של אנמרי שוורצנבך ו'וידויה של מסכה'. הפרק מתאים למתעניינים בספרות גאה, בעולם ההוצאה לאור העצמאי ובדיון על זהות, זוגיות וייצוג ספרותי.
תובנות מרכזיות
- רייס בחר לפתוח בספרות מתורגמת ולא בספרי מקור כי כניסה לנישת המקור מחייבת להתחיל עם שמות מוכרים או לטפח סופרים חדשים — תהליך ארוך ולא פשוט שהוא רצה לקחת ממנו פסק זמן.
- הטענה המרכזית: אסור לקרוא ספרות גאה במנותק מההקשר התקופתי והתרבותי שלה. נער בן 16 שמקבל את 'מוות בוונציה' של תומס מאן צריך את ההקשר התרבותי כדי להבין מה שהוא קורא, ולא יצירה ישירה ומפורשת.
- רייס מבחין בין סוגי משיכה וזוגיות: לדבריו במקרים רבים גבר שנמשך לגבר רוצה גם 'להפוך אליו', להתמזג בזהות שלו — לעומת משיכה אחרת, וזה גם עניין דורי הקשור באידיאליזציה.
- הוא מותח קו בין ספרות לתיאטרון ואופרה: כמו שמעלים שוב ושוב מחזות יציאה מהארון משנות השמונים או אופרות ישנות — כל פעם בלבוש מעט שונה המתאים לזמן ולמקום — כך גם בספרות, מה שמעניין הוא ההמשכיות והרלוונטיות להיום.
- מודל ההוצאה הוא חד-אדם בעלות אפס: רייס מממן בעצמו, עובד מהבית ומוציא רק ספרים שהוא עצמו ישמח לקרוא. דווקא בתקופת הקורונה המינימליזם הזה התגלה כיתרון — קלות תקשורת עם הקהל ועלייה במכירות, בלי הצורך להוציא עובדים לחל"ת.
האם ספרות גאה היא 'גאה' רק כי כתוב בה על אינטראקציות ומפגשים מיניים, או כי היא מדברת על מערכות יחסים ושיח בין אנשים — ומה באמת מבדיל זוגיות גאה מכל זוגיות אחרת?